מדוע מומלץ להגיע לגישור בעניינים משפחתיים

יש אמרה ידועה הגורסת כי כאשר שני אנשים מחליטים להתגרש, זה לא סימן שהם 'לא מבינים' אחד את השנייה, אלא סימן שהם דווקא התחילו להבין. הסיבות לגירושין מגוונות, ובמהלך השנים בוצעו לא מעט מחקרים גם באקדמיה וגם בלמ"ס, אשר בחנו את היקפי הגירושין במדינות השונות במטרה לראות את תנודתיות המספרים ואולי לזהות גם מגמות.

ניכר כי במדינת ישראל, כמו בכל העולם, יש גידול במספר הגירושין וניתן לצפות שהמספרים רק ילכו ויעלו. מגפת הקורונה שזעזעה את העולם היוותה זרז למצוקות רבות בעיקר רגשיות. הפחד, הלחץ והריחוק החברתי, יחד עם "סיר הלחץ" המשפחתי, הובילו זוגות רבים להחלטה כי הזוגיות בה הם חיים באה אל קיצה ועליהם לפרק אותה ולהתגרש.

אמנם במהלך השנה החולפת, "שנת הקורונה" לא היתה קפיצה משמעותית בתיקי הגירושין ו/או בפתיחה של תיקים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, בעיקר לנוכח ההגבלות החמורות על התנועה, לחץ רגשי שהילדים וכל בני המשפחה היו נתונים בו וכן בשל חרדה כלכלית. אך סביר להניח כי מה שהתבשל לאיטו בקלחת המבעבעת יגיע, בעיקר לאחר דעיכת המגפה ועם החזרה לשגרה, למצב בו הזוגות ירצו לממש את החלטתם ולפנות לתהליך ממנו יצאו עם תעודת גירושין ביד.

ניהול תהליך הגירושין

גירושין אינם דבר של מה בכך. הם טומנים בחובם בליל של רגשות, אמוציות מתפוצצות, זיכרונות טעונים, צדדים פגועים, לא מעט רכוש ונפש רכה של ילדים. זאת הסיבה שהתהליך חייב להתנהל בצורה אחראית ולא מתלהמת, בגישור ולא בבתי המשפט.

לעיתים, בשל העובדה שאנשים רבים, בסביבת בני הזוג, עברו גירושים כאלה ואחרים, יש תחושה שהכל ברור וידוע וכל המידע פרוס בפני הצועדים אל עבר מדרגות הרבנות. אך בכל מקום בו יש הצפה של אינפורמציה יש גם לא מעט חצאי מידע או טעויות. חשוב לקבל יעוץ מקצועי וליווי בנבכי הבירוקרטיות על מנת לייעל ולהקל על ההתנהלות.

במדינת ישראל, בני זוג יהודים, שרשומים כנשואים, יכולים להתגרש אך ורק באמצעות בית הדין הרבני, גם אם נישאו שלא "כדת משה וישראל" בחתונה אזרחית. חשוב להבין כי חלק מהסוגיות יכולות להתברר גם בבית המשפט לענייני משפחה, כאשר הניואנסים דקים והפעולות המתבצעות לעיתים הן הרות גורל.

לא פעם כאשר מדברים על ההחלטה להתגרש נזרקות לאוויר מילים כמו מלחמה, קרב, נשק נפיץ ועוד מילים מהלקסיקון הצבאי המלא אולם אין סיבה להתייחס לגירושין כאל יציאה לקרב. מדובר בפירוק שותפות מסוג מיוחד ואפשר ומאוד רצוי להתגרש אחרת, בהתדיינות, בהדדיות ובדרכי שלום, אפשר לעשות זאת בהסכמה באמצעות גישור.

לבנות גשרים ולא חומות

גישור מהווה דרך "עוקפת בית משפט", בעיקר עבור סכסוכים טעונים רגשית כגון סכסוכים עסקיים בתוך המשפחה וסכסוכים במישור הזוגי ומעמד אישי. גישור הוא טכניקה לניהול תקשורת תקינה לפתרון סכסוכים, קונפליקטים ואי הבנות. מדובר על גישה הומנית, אשר מעלה על נס את נושא ההדדיות, ההקשבה וההכלה המאפשרים  שינוי תפיסתי ומציאת פתרונות משותפים.

גם המדינה רואה בגישור פתרון אולטימטיבי לגירושין מכובדים וביולי 2016 נכנס לתוקפו "החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה}, התשע”ה-2014", "מטרתו של חוק זה לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד".

המגשר או המגשרת אשר מנהלים את ההליך הנם אנשי מקצוע נייטרלים, נטולי אינטרסים זולת הרצון לסייע לבני הזוג להגיע לעמק השווה, להבין אחד את השנייה, למסמס התנגדויות, לייצר אמפתיה לצרכי הצד השני, לשמור על הדדיות מוחלטת ועל כבוד הדדי במטרה לגבש הסכם השומר על האינטרסים של כולם ובעיקר על הילדים.

הגישור הוא תהליך, (אם כי לא ארוך למדי) לא מדובר על מפגש בודד ועל מנת להצליח בגישור, נדרשת מחויבות מצד המשתתפים. מחויבות להגיע, לשתף פעולה ולעשות מאמץ כן למצוא פתרון מכבד במטרה לגבש הסכם גירושין מיטבי. חדר הגישור הוא מאין "אי של שקט", גשר מעל המים הסוערים והגועשים, ובו נשמרים  איזון, דיסקרטיות, חיסיון וכבוד הנוכחים וכל הנאמר בו אינו יכול לשמש בביהמ"ש. על מנת שכל צד ירגיש שקולו נשמע, חלק מן המפגשים מתקיימים בנוכחות שני בני הזוג, וחלקם  באופן פרטני בנוכחות צד אחד.

הגישור הוכח כקצר יותר מכל הליך המתנהל בפני ערכאה שיפוטית, אשר עלול להיגרר שנים ארוכות. הגישור  חוסך משאבים כספיים רבים מאחר שאין צורך לשלם לעורכי דין בייצוג משפטי. בנוסף, בגישור שבו מטופלים גם המוקשים הרגשיים, אפשר לטפל גם בכאב שנגרם מהפרידה.

המגשר חייב להפעיל רגישות רבה בהליך הגישור, משום שהסכם גירושין הינו הסכם בעל מאפיינים ייחודיים, רגשיים. מדובר בהסכם שיהיה בתוקף שנים רבות, ובני הזוג ישארו גרושים זה מזה לשארית חייהם, בעודם נשארים הורים לילדים משותפים. לכן המטרה אינה להגיע להסכם כלשהו אלא להגיע להסכם שתהיה בו הגמישות הדרושה על מנת שיקויים במהלך השנים הבאות, עם השינויים הדינמיים שהחיים מביאים אתם.

התוצר של ההליך הרגיש והמורכב הזה הוא הסכם גישור. הסכם אליו הגיעו הצדדים בעצמם ומתוכם, בליווי והכוונה של המגשר. הם עשו זאת תוך בחינת הסיטואציה מן החוץ אל הפנים, בגישה דקונסטרוקטיבית, המפרקת את הקונפליקט לגורמים מהם ניתן לבנות פתרונות הדדיים מיטביים.

ההסכם חייב להיות הדדי ולהיחתם בתום לב, עליו להיות קריא ונהיר ולתת מענה לכל הסוגיות בהווה עם ראייה לעתיד. בדרך כלל הסכמי הגירושין כוללים התייחסות לעניינים מהותיים כגון עניינים פיננסיים וחלוקת הרכוש, נכסי נדל"ן, חסכונות, כלי רכב, חשבונות, חובות ומשכנתא וכד', חלוקת זכויות סוציאליות (פנסיה, קצבאות ילדים, קופות גמל). קביעת הסדרים בחלוקת ההוצאות של גידול הילדים וההסדרים הנוגעים לאחריות ההורית (ולעתים גם שאלה של משמורת על הילדים),  חלוקת זמני שהות, התייחסות לחופשות, חגים ועוד. בהסכם תהיה התייחסות גם לסוגיות הקשורות לחינוך הילדים והחלטות מהותיות נוספות כגון נסיעות לחו"ל, חוגים, עניינים בריאותיים וכדו' והוא יכלול גם  מנגנון הסדרת מחלוקות עתידיות. חשוב לזכור כי אין מקום לטעויות או לפרצות בכתוב מאחר שהסכם הגירושין מוגש לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה  והוא מקבל תוקף של פס"ד ומחייב את שני הצדדים.