בית המשפט המחוזי קבע בפסק דין חדש שחברה משכנת שטרם רשמה את הבית המשותף חייבת לקבל ייפוי כח נוטריוני ממי שרוכש דירה מהקונה המקורי.

התביעה הוגשה ע"י אדם שרכש דירה מחברה שבנתה פרוייקט בנייה למגורים וביקש למכור את דירתו ל"עמידר". מאחר שטרם נרשמה פרצלציה ועדיין לא נרשמו זכויותיו כבעלים של הדירה,  הוא קיבל מהחברה המשכנת הנחיות לגבי אופן העברת זכויותיו בדירה לקונה צד ג'. בהנחיות החברה המשכנת נאמר לו, שבין היתר, על הקונה צד ג' למסור לחברה המשכנת ייפוי כח נוטריוני, שבאמצעותו תבצע החברה את פעולות הרישום.

התובע טען ש"עמידר" מסרבת לחתום על ייפוי כח נוטריוני בנימוק שהיא פועלת עבור משרד השיכון, שמצידו הוא לא מסכים לחתום על ייפוי כח נוטריוני. במסגרת ההגנה, החברה המשכנת טענה שדרישת ייפוי כח נוטריוני נובעת הן מלשון חוזה מכר הדירה והן מהוראות החוק.

בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובע בהוצאות. בפסק הדין מסביר בית המשפט כי "חברה משכנת" היא למעשה כל חברה יזמית המתקשרת עם רשויות המדינה בהסכם (לרוב הסכם פיתוח) שבמסגרתו מוטלת עליה האחריות המלאה לרישום הקרקע, לרישום בית משותף ורישום הדירות על שם היורשים. לצד האמור, קיימת אפשרות שייעשה שימוש במונח "חברה משכנת" גם ביחס לקרקעות של פרטיים. בית המשפט קבע כי החברה הינה "חברה משכנת" ומוטלות עליה חובות רישום הזכויות גם כלפי קונה צד ג'. מכאן, שלשם ביצוע חובות הרישום של החברה, על הקונה צד ג' למסור לה ייפוי כח נוטריוני, זאת על פי הקבוע בסעיף 20(א) בחוק הנוטריונים, שייפוי כח לביצוע עסקה במקרקעין לא יהיה בר-תוקף אלא אם ערך אותו או אימת אותו נוטריון. החריג לסעיף זה הוא סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין – ייפוי כח לעו"ד לא טעון אימות נוטריוני.

לסיכום קובע בית המשפט שנוכח חשיבות הרישום, הגשמת תכלית החקיקה, החובות המוטלות על החברה המשכנת ושאר הוראות הדין, ככלל רשאית החברה המשכנת לדרוש מהקונה צד' ג' יייפוי כח נוטריוני ודרישה זו היא סבירה.

(ת"א 9254-03-23)