בהחלטה ארוכה, המשתרעת על גבי 9 עמודים, שניתנה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 14263-04-21) דן בית המשפט (כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט) בסוגייה פרוצדוראלית שולית לכאורה, שעל פניה לא מצדיקה החלטה כה ארוכה, בדבר מהותו של "הדיון המקדמי" ובחובות שמוטלות על הצדדים במסגרת ניהול דיון מקדמי. בשורה התחתונה, קובע בית המשפט בהחלטתו כי אופי הדיווח באשר לדיון המקדמי שהצדדים ביצעו היה לקוני וסתמי והעיד שהוא נערך במטרה לצאת ידי חובה, ולא בכדי להביא לייעול ההליך. בית המשפט קובע כי מצופה מבעלי הדין לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית, לבוא לדיון המקדמי בפתיחות ובנפש חפצה בכדי להגיע להסכמות עם הצד שכנגד, ולסייע בבירור והכרעה במחלוקת. מאחר שלדעת בית המשפט הצדדים לא נהגו באופן הנדרש, יש להטיל עליהם הוצאות לטובת אוצר המדינה!
מהו "דיון מקדמי" ועל מה יצא קצפו של בית המשפט? – כחלק מהרפורמה שבוצעה בתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018, קבע המחוקק בתקנות 34, 35, 36(3) שעל בעלי הדין ובאי כוחם לנהל ביניהם דיון מקדמי, ללא נוכחות שופט, וזאת כתנאי לקיום ישיבת קדם המשפט הראשונה וכי "מטרת הדיון המקדמי היא להביא לידי כך שבעלי הדין ייערכו היטב לקראת הדיון בתביעה וילבנו את יריעת המחלוקת תוך גילוי הדדי ושקיפות מלאה ביניהם, באופן שיאפשר להם להיות מוכנים כראוי לדיון וכן לבחון את האפשרות לפתור את המחלוקת באמצעות מנגנון חלופי ליישוב הסכסוך". לאחר הדיון, על הצדדים למסור דיווח משותף בכתב שבו הם יפרטו את מועד הדיון והגורמים שהשתתפו בו, ההסכמות שגובשו, הצעדים שננקטו לצמצום המחלוקת, המנגנון החלופי ליישוב סכסוך שהוצע, והמועד שהוחלפו המסמכים בין הצדדים, בצירוף עותקים.
לטעמנו, התקנות הקצרות לא ברורות דיין ואינן מפרטות היכן וכיצד יש לקיים את הדיון, מי חייב להיות נוכח בדיון, מה משך הזמן שצריך לנהל את הדיון טרם מרימים ידיים, מה נחשב כתגובה מספקת לעניין הצעה ליישוב הסכסוך והאם נדרש לנמק את הסירוב להסכים.
ההחלטה הנ"ל עוסקת בצדדים שהם קוני דירות וחברת בנייה, שיש ביניהם מחלוקת על ליקויי בנייה נטענים אשר הצדדים לא הצליחו ליישבה בהסכמה. לפיכך הוצע בטופס הדיווח למנות מומחה מטעם בית המשפט לבירור הסוגיות המקצועיות בהתאם לאמור בתקנה 35(א)(3) לתקנות, שזו הדרך הנהוגה והמקובלת בתביעות דומות. אף על פי כן, השופטת מלינה על כך שלא הושגו הסכמות בין הצדדים במהלך הדיון המקדמי ובטרם הדיון בבית המשפט, וכי הודעת הדיווח הייתה "כה לקונית עד כי אינה ממלאה את הנדרש על פי הטופס שבתקנות". עוד כתבה השופטת בהחלטתה כי "אין ספק כי בהיעדר רצון טוב מטעם הצדדים, הסיכוי כי יושגו הסכמות משמעותיות לניהול יעיל של ההליך הוא מועט".
לדעתנו, הביקורת של בית המשפט על הצדדים היתה חריפה מדי. הכנסת מנגנון "דיון מקדמי" לעולם התביעות האזרחיות בישראל, מהווה שיבוש של ממש עבור עורכי דין ישראליים אשר מורגלים בניהול תביעות אזרחיות מזה עשרות שנים על פי השיטה האדברסרית שבה הצדדים הם יריבים שמתעמתים ביניהם והשופט מנהל את הדיון ומכריע במחלוקת על פי עובדות וטיעונים המובאים בפניו. במשך עשרות שנים מלמדות הפקולטות למשפטים את ההגיון המשפטי בשיטה האדברסרית ועורכי הדין מתאמנים עליה במשך ההתמחות ומשכללים את כשרונם בייצוג תובעים ונתבעים בשנות עבודה קשות ורבות. לא ברור מה גרם למחוקק לכפות על עורכי הדין שיטה חדשה, ללא כל הכנה והכשרה.
הוראות התקנות מתעלמות מהעובדה שיש סוגי תביעות שדיון מקדמי לא יסייע להן כלל, כגון תביעות שבהן נדרש בית המשפט להכרעה שיפוטית בשאלה של פרשנות חוק או מסמך. אילו היו הצדדים מסכימים על הפרשנות, חזקה שהם לא היו מביאים את המחלוקת לבית המשפט.
בנוסף, יש מצבים בהם לא רק התובע והנתבע מעומתים, אלא גם עורכי הדין. כיצד ינהלו עורכי-דין אלה דיון מקדמי ידידותי, כאשר הם מתקשים אפילו לומר "בוקר טוב" אחד לשני?
לא רק זאת, ניתן להניח שלעתים אף עורכי הדין מתקשים לראות את כל המשמעויות המשפטיות של הסכסוך, בין שזה נובע מעודף הזדהות עם הלקוח או מחוסר נסיון משפטי. כך או כך, קיימים מצבים רבים בהם נדרשת הכוונת בית המשפט אשר נהנה מנסיון רב ויכולת הכרעה במחלוקות, בעוד הצדדים עצמם לא מסוגלים לקדם פתרון של ייעול הדיון.
ראוי להדגיש כי התקנות לא מחייבות את הצדדים להגיע להסכמות, אלא מחייבות אותם להגיב להיתכנות של "תיחום הפלוגתאות" (כאילו התביעה וההגנה לא תיחמו די הצורך את עמדות הצדדים…) ומחייבות אותם לבחון את האפשרות להסכים על צעדים לייעול ההליך. על כן יש לתמוה מהו מקור הסמכות של בית המשפט לראות בצדדים כמי שחייבים להגיע להסכמות כלשהן לגבי ייעול ההליך, וכיצד יכול בית המשפט לבקר את התנהלות הצדדים בדיון המקדמי כאשר התקנות לא מחייבות אותם לנהל פרוטוקול ואין בהן חובה על היקף המלל שנכלל בטופס הדיווח.
אם בית המשפט לא נוכח בדיון המקדמי, האם אין זה מוגזם לצפות שבית המשפט יכבד את האוטונומיה של הצדדים ויסתפק בדיווח שלהם, מבלי לפגוע בכבוד עורכי הדין ומבלי לאיים עליהם בהוצאות לאוצר המדינה?
מדוע על בעל הדין לחשוש שאי הגעה מצידו להסכמות משמעותיות עם הצד שכנגד לגבי ייעול ההליך, תשית עליו סנקציה של הוצאות לאוצר המדינה? בל נשכח שמדובר בצדדים בעלי אינטרסים מנוגדים, ואין זה תפקידם ואין זה תמיד בכוחם ליישב בעצמם את המחלוקת המקדמיות והפרוצדורליות ביניהם. הרי לשם כך הוגשה התביעה לבית המשפט.
יתרה מזאת, אנו חיים במדינת ישראל ובמזרח התיכון, מקום בו התרבות והמסורת נותנות כבוד לסמכות של השופט, הדיין, הרב וה"חכם". המסורת המקומית מביאה לריבוי מחלוקות המובאות לבתי המשפט, ויש לראות בכך כהערכה מצד הציבור למעמד החשוב של מערכת המשפט. דווקא החזרת "הכדור" אל בעלי הדין, עלולה לפגוע בתדמית המכובדת של בתי המשפט.
לא רק זאת, תרבות הויכוח בין בעלי הדין בישראל לא מצטיינת בנימוס רב, וניתן לשמוע במסדרונות ואולמות בתי המשפט ויכוחים עוצמתיים וסגנון דיבור שאינו מכבד את המתווכחים. אנו סבורים כי החברה הישראלית טרם הגיעה למצב שבו רוב בעלי הדין מסוגלים לנהל בעצמם ויכוח ענייני, תרבותי ויעיל ולפעול בקלפים גלויים ובשקיפות מרבית בטרם החל הדיון בבית המשפט. לשם כך יש צורך בשופט או בורר ועדיף – מגשר.
גם חשיפה מוקדמת של טקטיקות משפטיות לא עולה בקנה אחד עם התרבות הדיונית הנוהגת בישראל, ויש מקום לדעה שאין זה הוגן לדרוש מהצדדים לחשוף מראש את כיווני החקירה שלהם על ידי בירור מעמיק מדי של כל הפלוגתאות. גישה זו פוגעת באופן קשה מדי בעקרון ש"המוציא מחברו עליו הראייה" וכי מדוע הנתבע חייב לעשות את "העבודה" עובר התובע?!
השופטת סבורה כי מטרת הדיון המקדמי לעקוף "התכתשות פרוצדורלית בין הצדדים, שגורמת לתיק לדשדש בפרוזדור" וכי "אין מקום להתנהלות שכזו שעה שמדובר במחלוקת עובדתית בעניין ליקוי בניה". האם השאלה מי גרם לליקוי הבניה אינה רלוונטית? לא סביר בעינינו שמחלוקות עובדתיות מהותיות יראו כעניין פרוצדורלי או "הליכי סרק" שעל הצדדים מוטל לפתור בכוחות עצמם. לדעתנו בית המשפט הלך דרך ארוכה מדי, שמשמעותה הסרת אחריות מצד בית המשפט לניהול התביעה והעברת הנטל לעורך הדין של בעל הדין אשר יתקשה לקיים דיון מקדמי ב"נפש חפצה" מבלי לפגוע בחובתו האתית לייצג את לקוחו בנאמנות.
נראה שהחלטת בית המשפט בדבר פסיקת חיוב הוצאות לאוצר המדינה והנימוקים הארוכים של ההחלטה, נועדו לחנך ולהוות תמרור אזהרה לכלל ציבור עורכי הדין ולהרתיעם. לדעתנו גישה זו לא תעודד ייעול דיונים, אלא תחריף את תסכול בעלי הדין ואי שביעות רצון ממערכת המשפט.
לדעתנו, הדרך הנכונה היא למנות את מגשרי המהו"ת לנהל את הדיון המקדמי ולהתמחות בכך. היתרון של המגשר הבלתי מעורב עשוי לקדם מאד את ייעול הדיון, גם אם אין בכוחו לסיים את כל הסכסוך, ולכן מוטב היה להרחיב את סמכויות מנגנון הגישור והמהו"ת כדי לייעל את ניהול התביעה ולחסוך זמן רב מהשופטים. קשה לצפות שכל המהפכות הפרוצדורליות יתרחשו בו-זמנית ולכן מוטב יהיה אם המחוקק יחזור וישקול את הוראות תקנות 34-36 של התקנות וימזג בין הדיון המקדמי ובין ישיבת המהו"ת. אולי כך נצוד "שתי ציפורים במכה אחת".
(1) שותף מנהל. א. שילה ושות', עורכי דין
(2) סטודנטית למשפטים. הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה
(3) להלן נוסח התקנות:
"34. הצדדים יקיימו דיון מקדמי כמפורט בתקנה 35; מטרת הדיון המקדמי היא להביא לידי כך שבעלי הדין ייערכו היטב לקראת הדיון בתביעה וילבנו את יריעת המחלוקת תוך גילוי הדדי ושקיפות מלאה ביניהם, באופן שיאפשר להם להיות מוכנים כראוי לדיון וכן לבחון את האפשרות לפתור את המחלוקת באמצעות מנגנון חלופי ליישוב הסכסוך.
- (א) בתוך שלושים ימים ממועד המצאת כתב הטענות האחרון ינהלו בעלי הדין, זולת בעל דין שאיננו מיוצג בידי עורך דין, דיון מקדמי, בין השאר יגיבו לעניינים האלה:
(1) תיחום הפלוגתות שבין בעלי הדין, מיקודן והאפשרות לצמצמן;
(2) האפשרות לפתור את המחלוקת באמצעות מנגנון חלופי ליישוב הסכסוך;
(3) החליטו בעלי הדין שלא ניתן למנוע הליך שיפוטי בעניין הסכסוך שביניהם, יבחנו, לכל הפחות, את האפשרות להסכים על הצעדים שיש לנקוט כדי לצמצם ולייעל ככל האפשר את ההליך המשפטי, לרבות הקדמה של העמדת נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעם בעל הדין שכנגד או מינוי של מומחה מוסכם.
(ב) במהלך הדיון המקדמי יאפשרו הצדדים עיון במסמכים הנחוצים וישיבו זה לזה על שאלות שהמענה להן נחוץ לצורך ליבון הפלוגתות וצמצום המחלוקות ביניהם תוך שהם נוהגים בשקיפות מרבית.
- בתום הדיון המקדמי ולא יאוחר מארבעה עשר ימים לפני המועד שנקבע לישיבת קדם-המשפט הראשונה, יגישו בעלי הדין דיווח באשר לדיון המקדמי שביצעו, לפי טופס 4 שבתוספת הראשונה, ויצרפו אליו את המסמכים הנחוצים שהוצגו במהלך הדיון המקדמי ולפי תקנה 35(ב); באין הסכמה לדיווח משותף, יגיש כל בעל דין את הטופס האמור מטעמו בלבד."