בכל שנה בעלי נכסים ושוכרים מתמודדים עם דרישות מכבידות של הרשויות המקומיות לתשלומי ארנונה בנכסים ובדירות הנמצאים בתחום שיפוטן. לכאורה, תשלומי ארנונה קבועים בחוק עם שורה של קריטריונים ברורים להנחות ופטורים המגיעים לנישומים.
ואולם, מדי פעם נתקלים השוכרים ובעלי הנכסים במקרי חלם, אשר ממחישים עד כמה חשוב לבדוק את שומות הארנונה על נכסים – ולא לקבל את החיוב כשומה סופית שלא ניתנת לשינוי. צריך לזכור כי דרישות הרשויות מורכבות, ולעתים גם חלות בשומה טעויות שעשויות להסתכם בסכומים לא מבוטלים בשנה.
באחרונה דן בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בראשות סגן נשיא בית המשפט, השופט אברהם אליקים, במקרה כזה (סלומון נ' מנהל הארנונה של עיריית חיפה – עמ"נ 32270-06-16). במסגרתו, עיריית חיפה דרשה תשלום ארנונה מקשיש בן 80 שהתגורר בדירת מרתף בעיר כדייר מוגן בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
הקשיש ערער לבית המשפט בטענה שנטש את הדירה לפני 38 שנים ולמרות זאת נדרש לשלם ארנונה לעירייה, ובשנים האחרונות מצא את עצמו מתגונן מפני הליכי גבייה מתמשכים. עיריית חיפה, מצדה, טענה כי משנת 1999 ועד היום הקשיש מחזיק מבחינה משפטית בדירה, וזאת אף שאינו נמצא פיזית במקום עשרות שנים.
כל הערעורים לשומות שקיבל הקשיש מהעירייה לשנים 2011-2015 נדחו, עררים שהגיש גם לוועדת הערר, הגוף בעירייה הדן בערעורי שומות ארנונה, נדחו גם הם. בעקבות זאת הגיש עתירה לבית המשפט נגד מנהל הארנונה בעירייה.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ומתח ביקורת על התנהלות הרשות המקומית. בהחלטה נכתב כי "התנהגות הרשות הייתה חסרת חמלה למי שלפני 38 שנה היה תושב שלה וכיום בהגיעו לגיל גבורות מצא עצמו באולמות בית המשפט כדי לזעוק שאין לו זכויות בנכס בחיפה".
הכותב הוא עורך דין ואדריכל, שותף במחלקת התכנון והבנייה במשרד עוה"ד א. שילה ושות'. הכותב לא ייצג בתיק המוצג בטור
https://nadlan.walla.co.il/item/3070947